פסק-דין בתיק ע"א 6155/05

1.       המערער מחזיק במבנה הנמצא בליפתא, חלקה 4 בגוש 30231. המשיב הגיש לבית-משפט השלום בירושלים תביעה לסילוק ידו של המערער מן המקרקעין האמורים. תביעה זו התקבלה, ומכאן הערעור.

2.       בית-משפט השלום קבע כממצא, כי המערער פלש למקרקעין ולמבנה שעליהם בשנת 1993 ודחה את טענת המערער, לפיה הוא מחזיק בקרקע מזה שנים רבות מאז לידתו, למעט תקופות קצרות. בית המשפט התבסס בעיקרו של דבר על עדותו של מר דוד דוד, אשר היה המפקח האחראי על האזור מטעם המשיב בין השנים 1976-1993.

על-פי עדות זו, מר דוד ביקר במקום עשרות פעמים ונוכח כי מדובר במבנה ריק. כמו כן, בשנים 1979-1980 נהרס גגו על-ידי המשיב, על-מנת למנוע פלישה. על פי  תצלומי אוויר מהשנים 1985 ו-1990, שהונחו לפני בית המשפט, עמד המבנה כשגגו הרוס גם בשנים אלו.

בית המשפט קבע, כי עדותו של המערער עצמו הייתה כללית ובלתי מדויקת והוסיף, כי לא עלה בידי המערער להציג ראיות מבוססות התומכות בטענותיו. כך, למשל, דודו של המערער, אשר לטענת המערער רכש את המבנה, לא הובא למתן עדות ולא ניתן הסבר לכך.

בית המשפט התייחס לסימני השאלה המסוימים הניצבים כנגד גרסת המשיב ולא התעלם מהם, אך מצא לנכון להעדיף את התמונה הכוללת העולה מעדותו של מר דוד. בגדר כך הזכיר בית המשפט דו"ח שנערך על-ידי מפקח מטעם המשיב ביום 16.6.97 (מוצג ט' לתיק המוצגים של המערער), שבו נרשם כי "אילן מועלם תפס מבנה נטוש וגר בו מלפני 15 שנה, באפריל 1997 החל ביציקת יסודות בסמוך לביתו". בית המשפט התרשם כי האמור שם, בדבר תקופת הזמן שבה גר המערער במבנה, נרשם לכאורה מפיו של המערער ואינו קביעת ממצא שנעשתה על-ידי המפקח. עוד ציין בית המשפט, כי בכל מקרה הדו"ח נערך על-ידי מפקח שהחל בתפקידו בשנת 1993, כך שבוודאי לא היה יכול להתייחס לעובדה הנ"ל מידיעה אישית.

בית המשפט התייחס גם לרישומי המשיב בדבר מהלכים לפינוי המערער ממזנון שהציב במגרש חנייה בליפתא, ולעובדה שבאחד מהפינויים הועברו חפצי המערער למבנה בו הוא מתגורר, מה שהקים למערער טענה לפיה המשיב ידע שהוא מתגורר במבנה הנדון עוד לפני שנת 1993 (שאז היה פינוי המזנון). בית המשפט דחה את טענת המערער בעניין זה, לנוכח עדותו הברורה של המפקח דוד בדבר נסיבות אותו פינוי, שאינן מצביעות על-כך שהמערער החזיק במקרקעין עוד לפני 1993.

3.       בערעורו תוקף המערער את ממצאיו של בית המשפט. המערער מפנה במיוחד לאותו דו"ח מיום 16.6.97, לנושא פינוי המערער מהמזנון שהציב במגרש החנייה ולעובדה שבאסופת הדו"חות שערך המשיב, ואשר הוגשה לבית המשפט, לא מצויה כל התייחסות לפלישה שלו במועד כלשהו, אף כי המשיב טוען שהמפקחים מטעמו היו במקום לעתים תכופות. בא-כוח המערער ציין גם, כי מדובר בראש משפחה ולו 6 ילדים, אשר פינויו מהמבנה הוא מהלך קשה, לו ולמשפחתו, ויש לשקול היטב בטרם ננקט מהלך כזה.

4.       שקלנו את טענות המערער ואין אנו יכולים לקבל אותן. מדובר בערעור על ממצאים עובדתיים אליהם הגיע בית המשפט בהסתמך על עדויות וראיות אחרות שהונחו לפניו. לא מצאנו כי בית המשפט טעה בהערכת הראיות.

לעניין הדו"ח מיום 16.6.97, שבו צוין, לכאורה, כי המערער מחזיק במבנה מזה 15 שנה, אנו שותפים למסקנת בית המשפט כי בכל מקרה רושם הדו"ח לא היה יכול לרשום נתון זה מידיעה אישית ולכן משקלו כראיה הוא נמוך ביותר, אם בכלל. יתירה מכך, בהסכמת בעלי הדין, הדו"ח, ויחד עמו דו"חות נוספים, הונחו על שולחן בית המשפט לאחר תום שמיעת העדויות, מבלי שההגשה נעשתה באמצעות עד. על רקע הסכמה דיונית זו, משקלו של המסמך האמור מוגבל מטבע הדברים.

בחנו גם את הראיות הנוגעות לפינוי המזנון אותו הפעיל המערער ממגרש החנייה בליפתא. אין לקבל את מסקנת המערער לפיה עולה מן העדויות כאילו אירוע זה מצביע על-כך שהוא החזיק במקרקעין עוד לפני שנת 1993.

בנוסף, מהעדרו של דו"ח פיקוח המציין פלישה של המערער בשנת 1993, כנטען על-ידי המשיב, אין להסיק שלא הייתה פלישה כזו, במיוחד לנוכח עדותו הברורה והחד-משמעית של מר דוד דוד, אשר לה ניתן משקל מלא על-ידי בית המשפט, בעוד שעדות המערער לא אומצה על ידי בית המשפט.

5.       לנוכח האמור לעיל, דין הערעור להידחות. בהתחשב בתוצאה הקשה למערער ובמצבו האישי והמשפחתי, איננו עושים צו להוצאות.

בא-כוח המשיב השאיר לשיקול דעתנו את קביעת מועד כניסת הצו לסילוק ידו של המערער לתוקף. אנו קובעים כי צו זה ייכנס לתוקפו ביום 15.3.06.

הפיקדון שהפקיד המערער יוחזר לו באמצעות בא-כוחו.

ניתן היום, ט' באלול תשס"ה (13 בספטמבר 2005).

המזכירות תשלח העתק מפסק-דין זה אל באי-כוח הצדדים.

    ש ו פ ט                                ש ו פ ט ת                                 ש ו פ ט ת

          התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: